A couple absolutely needs to replace a lost ketubah TB Ketubot 57

Rabbi Meir holds that the ketubah of 200 zuz for a virgin and 100 zuz for a widow is nonnegotiable because in his opinion these sums of money are Torah law. “It is taught in a baraita: Rabbi Meir says: In the case of anyone who reduces the amount of the marriage contract to lower than two hundred dinars for a virgin or one hundred dinars for a widow, this marriage amounts to licentious sexual intercourse.” (TB Ketubot 56b, Sefaria.org translation) Of course, other rabbis disagree with him. “Rabbi Yosei says: One is permitted to reduce the amount by making a verbal stipulation, provided the wife agrees. Rabbi Yehuda says: If one wishes, he may write for a virgin a document for two hundred dinars, and she may write him a receipt stating: I received one hundred dinars from you. And similarly, for a widow one may write one hundred dinars and she may write for him: I received fifty dinars from you.” (TB Ketubot 56b,Sefaria.org translation)

Today’s daf TB Ketubot 57 teaches what needs to be done if the ketubah is lost.

“The Gemara relates: The sister of Rami bar Ḥama was married to Rav Avya. Her marriage contract was lost, and the woman and her husband came before Rav Yosef to ask what they should do. He said to them: This is what Rav Yehuda said that Shmuel said: That ruling, that if someone reduces his wife’s marriage contract by even a small amount, their marriage amounts to licentious sexual intercourse, is the statement of Rabbi Meir. According to that opinion, the husband and wife were forbidden to each other because she was not in possession of a valid marriage contract.

“But the Rabbis say: Since the woman relies on the fact that she will eventually collect payment for her marriage contract, a man may maintain his wife for as long as two or three years without a written marriage contract. There is no urgent need to write a new one, since the husband’s obligation remains intact. Abaye said to him: But didn’t Rav Naḥman say that Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir with regard to all of his decrees? Since Rabbi Meir’s statement about marriage contracts was a form of decree, the halakha should be in accordance with his opinion. Rav Yosef responded: If so, go and write her a new marriage contract.” (Sefaria.org translation)

The halakha indeed follows Rabbi Meir’s opinion. A couple may not reside together without a ketubah even for one hour. (Rambam, Mishneh  Torah, Sefer Nashim, Laws of Marriage chapter 10 halakha 10; Shulkhan Aruhk, Even Ha’ezer 66:3)

This incident concerning Rami bar Ḥama’s sister and Rav Avya reminded me of a story one of my members once told me. Rev. Chaim Kahn of blessed memory was the beloved shamash at Marathon JCC. After he had passed away long before I became the rabbi at Marathon, I had the honor to go to his widow’s home every Friday afternoon and recite Kiddush for her. I saw hanging on her apartment’s wall a diploma declaring that he was musmakh (ordained as a rabbi) from Telshe Yeshiva.

Rev. Kahn saw that this congregant did not have a kosher ketubah. He informed her husband that he needed immediately to have a new ketubah written. With a smile she told me that her husband said to Rev. Kahan he won’t do that because “I never make the same mistake twice.”

I don’t remember whether he actually replaced the old ketubah or not. But I can testify that this couple had a long and happy marriage until the day he died.

For those who are interested here is the Aramaic text for a lost ketubah. It basically testifies what happened on the date of marriage and in the place of marriage, the groom and bride agreed to the stipulations found in the original ketubah.

מה דהות קדמנא ב_____________ בשבת ב______________ לחדש _______________ שנת חמשת אלפים ושבע מאות ______________________ לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בעיר ______________________________, איך _____________________________________ אתא לקדמנא ואמר לנא הדא _______________________________________ כד הוית בתולתא (או מתרכתא או חלוצתא) אנסיבת לי לאנתו מן קדמת דנא (במתא פלונית נראה לי ) כהלכות בנת ישראל דמתנסבין לגובריהון בחופה וקידושין ובכתובה, וכדו אירכס לה שטר כתובתא דהוה כתב לה מנאי מיומא דאתנסבית לי. ואמרו רבנן דאסור לבר ישראל לשהויי עם אנתתיה בלא כתובה אפילו שעתא חדא. וכען בעינא למיכתב לה כתובתא אחריתי בחריקא דכתובתא קמייתא נדוניא ותוספתא דילה. ובכן אנחנו סהדי דחתימו לתחות קנינא מיניה השתא כי סהדי קמאי דחתימו תחות כתובתא קמייתא דאירכסא ליתנייהו, וזמן כתובתא קמייתא לא ידענא, וכתבנו לה כתובתא דא חלופי כתובתא קמייתא מיומא דנן. ובלישנא דאמר לנא דהוית כתיבא כתובתא קמייתא דאירכסא, איך ________________________________ אמר לה להדא אנתתיה מרת ________________________________ כד הוית בתולתא (או ארמלתא) מן קדמת דנא, הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי (ליכי) כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי (כסף ארמלותיכי) כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאוריתא (זוזי מאה דחזי ליכי מדרבנן), ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא. וצביאת מרת _______________________________ דא דהוית בתולתא (או ארמלתא) מן קדמת דנא והוית ליה לאנתו. ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה (מבי נשי) בין בכסף בין בדהב (בפולין בזהב) בין בתכשיטין במאני דלבושא (ובשימושא דירה) ובשימושא דערסא [הכל קבל עליו _______________________________ דנן ב]חמשין ליטרין (ובאלמנה חמשא ועשרין), וצבי ____________________________ דנן והוסיף לה מן דיליה חמשין לטרין (ובאלמנה חמשא ועשרין), סך הכל מאה לטרין דכסף (ובאלמנה חמשין) (ובפולין מאה זקוקים כסף צרוף, וצבי _____________________________ דנן והוסיף לה מן דיליה עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן, סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף). וכך אמר _______________________________ דנן, אחריות שטר כתובתא דא (בפולין נדוניא דן ותוספתא דא) ותוספתא דא קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא, דקנאי ודעתיד אנא למקני, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא (נדוניא דן ותוספתא דא) ותוספתא דין, [מנאי] ואפילו מן גלימא דעל כתפאי, בחיים ובמות, מן יומא דנן ולעלם. ואחריות שטר כתובתא דא ותוספתא דין (נדוניא דן ותוספתא דא) קיבל עליו ____________________________ דנן כחומר כל שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל העשויין כתיקון חז"ל, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן ______________________________________ דנן למרת _____________________________________ דא דהוית בתולתא (או ארמלתא) כד אתנסבית ליה בקדמיתא ככל מה דכתיב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה הכל שריר וקים: